מאת: אורי שמיר - עורך האתר
שלב הליגה הסדירה בליגת העל בוגרים הגיע לסיומו בתחילת השבוע. משחקי הפלייאוף העליון ייצאו לדרך בשבוע הבא ואין ספק שמי שכבר עתה זכאית לתואר "הפתעת העונה" היא בני ריינה - שעם תקציב צנוע מהנמוכים בליגה, הצליחה כבר בשלב מוקדם להתבסס בחלק העליון של טבלת ליגת העל ולפני כשבועיים הבטיחה את מקומה בפלייאוף העליון, כל זה בעונתה השניה בהיסטוריה בליגת העל.
מקרי העבר הראו לנו לא מעט קבוצות שעלו לליגה גבוהה יותר ברחבי העולם סבלו מ"תסמונת העונה השניה" - העונה שמגיעה אחרי עונת ההתבססות בליגה הגבוהה יותר, עונה שבה היריבות סופרות הרבה יותר את הקבוצה שממול - מה שהביא ללא מעט מקרים של ירידות ליגה. בבני ריינה הסיפור שונה בתכלית, בעוד שקבוצות עם תקציבים הרבה יותר גבוהים ועם הרבה יותר קהל ביציעים כמו בית"ר ירושלים (לה הורדו 4 נקודות), הפועל ת"א ומכבי נתניה, ייאבקו על מקומת בליגה הבכירה.
מאמן בני ריינה, שרון מימר, הוא ללא ספק גורם מרכזי בהצלחה הגדולה של בני ריינה. מימר תפס פיקוד על העולה החדשה והאלמונית מהצפון במחזור הרביעי של העונה שעברה והוביל אותה להישארות בליגה כנגד כל הסיכויים - בעונה שבה בהיעדר מגרש אימונים ביתי, היא נדדה בין מגרשי אימונים. העונה הוביל אותה לפלייאוף העליון, גם כן נגד כל הסיכויים. אם אתם שואלים את עצמכם איך זה קשור לעולם מחלקות הנוער, אתם שואלים שאלה חשובה ועניינית. התשובה: הדרך שעשה שרון מימר כמאמן. דרך שצריכה ויכולה להוות השראה לכל מאמן ושחקן. לטעמי, שרון מימר ראוי לתואר "מאמן העונה" בליגת העל, לא רק בזכות ההישג שהוביל את קבוצתו, אלא בעיקר על הדרך, האמונה בעצמו והמיקוד בקריירה.
לטובת הקוראים הצעירים שלנו, נציין כי שרון מימר גדל והתפתח ככדורגלן במחלקת הנוער של הפועל ת"א, שיחק לרוב כקשר אחורי וכבלם. בתחילת דרכו כשחקן בוגרים שיחק בהפועל אזור בליגה ב' ממנה חזר להפועל ת"א בליגה הלאומית (ליגת העל של ימינו) בה שיחק 4 וחצי עונות. בהמשך שיחק בקבוצות שונות בשתי הליגות הבכירות ופרש ממשחק בגיל 38.
בשונה מהרבה מאמני בוגרים, שלא עשו דרך במחלקות הנוער, שרון מימר החל את דרכו בבית הספר לכדורגל של הפועל ראשל"צ, אימן קבוצות טרומים, ילדים, נערים ונוער, כשבחלק מהזמן שימש כעוזר מאמן בקבוצת הבוגרים לצידם של ניסן יחזקאל (עונה שהסתיימה בעליה לליגת העל) ועונה לאחר מכן של אייל לחמן. מימר מונה גם למנהל המקצועי של מחלקת הנוער ולאחר מכן למאמן ראשי בקבוצת הבוגרים. לליגת העל חזר כעוזרו של ברק בכר במחצית הראשונה של עידן ברק בכר בבאר שבע, עד אשר יצא לדרך עצמאית כמאמן ראשי בהפועל כפר סבא, אותה הוביל להישארות בליגה. מכאן מימר יצא למסע נדודים ואימן פרקי זמן של חודשים במספר קבוצות בליגת העל ובהן: בית"ר ירושלים, מכבי פ"ת, הפועל חיפה, בני סכנין והפועל חדרה. מימר חווה לא אחת את ההרגשה הלא נעימה של הודעת פיטורים. המלעיזים טענו שמדובר ב"מורה מחליף", מאמן שלא יוכל לעשות קריירת אימון משמעותית. מימר המשיך להאמין בדרכו, והנה הוא מוכיח שכשהוא מקבל מהבוס, במקרה הזה סעיד בסול, את האמון ואת הסבלנות - הוא גם מביא תוצאות.
לאורך כמעט עשור וחצי בהן אני עורך את אתר זה, ניהלתי אינספור שיחות עם מאמנים. לא אחת שמעתי מאמנים, שלא זכו להיות שחקני עבר בליגות בכירות ואין להם רקע אימון נרחב, מדברים גבוהה-גבוהה ככאלה שרואים באימון במחלקות הנוער תחנה זמנית במטרה לעבור כבר בטווח זמן קרוב לאימון בקבוצות בוגרים. זה הגיוני וטבעי שבענף תחרותי כולם שואפים להגיע לטופ, אבל חשוב גם להסתכל למציאות בעיניים ולהבין שנדרש תהליך של לימוד, עיצוב אישיות, צבירת ניסיון וצבירת קשרים כדי להגיע ליעד הנחשק של אימון בוגרים. שרון מימר לא קיצר את הדרך, לא ראה פחיתות כבוד בעבודה במחלקות הנוער והנה הוא בא על שכרו. קחו דוגמא והשראה, זה רק יעזור לכם.
